אבלות אצל בני נח, מתול "מעגל החיים לבני נח" – הרב אורי שרקי.
לווית המת
החיים יפים אך יש להם גם סוף. אין חברה שבה אין סדרים מיוחדים לפרידה של האדם מהעולם הזה וליוויו עד שובו אל העפר.
כשאנו מבחינים שאדם עומד לסיים את חייו, מן הראוי שתמיד יהיו אנשים לידו, לפחות אדם אחד. אדם זקוק לחברה בשעת פרידתו מהעולם. וראוי שאדם שמרגיש שסופו קרוב שיתוודה לפני הבורא על חטאיו ויחזור בתשובה כדי שנשמתו תגיע בטהרה וזכות לבוראה. ראוי שישתדל לומר גם את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ומלוויו יעזרו לו גם במילים טובות ויסעדו אותו. צריך מאוד להזהר לא להחיש את מותו של האדם, כמו להזיז את הכרית שעליה מונח ראשו -זה כמו שפיכות דמים. חלילה לא המתת חסד ולא התאבדות חסד — הם אסורים! החיים הם לא שלנו, אלא של מי שנתן לנו אותם ורק הוא הקובע מתי מחזירים אותם. ולכן יש למחות נגד כל מיני חקיקות שהתפשטו בעולם שמתירות את מה שהיהדות רואה כרצח ממש.
כשאדם נפטר יש לתת לו כבוד אחרון ולהשתתף בהלוויותו. המנהג המקובל ביהדות זה קבורה. בימינו התחדשו מנהגים כמו שריפה. היהדות ממליצה בהחלט על קבורה כי אנו מכבדים את הגוף ששימש משכן לאדם וצלם אלוהים בחייו ולכן אין לבזותו . אלא אם כן מדובר בתרומת אברים שיכולים להציל אדם, או לטובת המחקר המדעי, שאלה דברים שיכולים להזקף לזכות הנפטר. אבל ביזוי כלשהוא אין לעשות. ולכן עדיף לקבור. יש מדינות שהתנאים הכלכליים לא מאפשרים תמיד קבורה ואם בחרו שריפה שינהגו בצורה מכובדת. וזה כמובן רק עבור בני נוח.
אחרי זה יש לנהוג מנהגי אבלות, שזה לכבד את הנפטר וגם לאפשר בהדרגה הפנמת הארוע הכואב והכנה לחיים חדשים. האבלות אינה ייאוש או טרגדיה אלא קבלת דין הקב"ה והמשך החיים באופטימיות. מבחינה פסיכולוגית, מי שנהג אבלות אחר כך מצליח לחיות את חיו בצורה שלמה והרמונית.
חלק מהאבלות זה שאדם נשאר בביתו ומגיעים אליו. ביהדות זה שבעה ימים. ויושבים האבלים ואינם קמים לפני שום אדם גם אם הוא מכובד. האורחים לא אומרים שלום בבית האבל כי זה מילה של שמחה. ליד האבלים צריך לשבת בשקט ורק כשהאבל מחליט לדבר יהא הוא הראשון לדבר. אחרי כמה ימים מתכנסת המשפחה עם חברים ואומרים דברים בשבח הנפטר ומקיימים מצווה בשבילו לעילוי נשמתו ומשתדלים ללמוד מהצדדים חיוביים באישיות הנפטר ומזכירים את זה גם בשעת ההספד ומתעלמים מצדדים שהיו אולי שליליים.
פעם בישנה מזכירים את זכרו ועולים לקברו ומשתדלים להמשיך את החיים בשמחה מכאן ואילך.