תומר דבורה – 4# (קהילת בית יהודה)
ראינו ש'נושא עוון' אצל הקב"ה זה שהוא לוקח על עצמו לזון את המלאך המזיק שנברא ע"י מעשים הרעים של האדם.
ואצל האדם:
יִלְמֹד הָאָדָם כַּמָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה סַבְלָן לִסְבֹּל עֹל חֲבֵרוֹ וְרָעוֹתָיו שֶׁהֵרִיעַ עַד שִׁעוּר כָּזֶה שֶׁעֲדַיִן רָעָתוֹ קַיֶּמֶת, שֶׁחָטָא נֶגְדּוֹ וְהוּא יִסְבֹּל עַד יְתַקֵּן חֲבֵרוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל מֵאֵלָיו וְכַיּוֹצֵא:
לסבול – לקבל (לשאת) את העובדה שחברו חוטא נגדו.
המידה השלישית:
הַג'- וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע
זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (תהלים קל, ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ' וּמַה הִיא הַסְּלִיחָה שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן כְּדִכְתִיב (ישעיה ד, ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו, כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ' וְהָיִינוּ וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵד וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע.
וְהִנֵּה מַמָּשׁ כִּדְמוּת זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאָדָם שֶׁלֹּא יֹאמַר וְכִי אֲנִי מְתַקֵּן מַה שֶׁפְּלוֹנִי חָטָא אוֹ הִשְׁחִית?! לֹא יֹאמַר כָּךְ שֶׁהֲרֵי הָאָדָם חֹטֵא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְתַקֵּן אֶת מְעֻוָּת וְרוֹחֵץ צֹאַת עֲוֹנוֹ.
וּמִכָּאן יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם לָשׁוּב לַחֲטֹא שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ רוֹחֵץ לִכְלוּךְ בְּגָדָיו:
בהשלכה המעשית של המידה יש 2 נקודות:
1. שהאדם בעצמו יכול לתקן פגמים שאחרים עשו. דוגמא: הילד קם מהאוכל ולא הרים את הצלחת, אח"כ הוא התקשר וביקש סליחה, לא תרחץ את הצלחת במקומו? (החטא עשה נזקים (צלחת מלוכלכת) ואני לוקח אחריות למרות שאני לא אחראי) אמנם זה לא מנקה את האדם שעשה, אבל זה מנקה את העוון. וכך אנחנו מבאים לתקן את חטא אדם הראשון אע"פ שלכאורה אנחנו לא אשמים, אלא שזוהי המציאות שאדם הראשון הפיל את העולם למצב גרוע ויש לנו אידיאל של תיקון הדבר.
2. בושה. אם הקב"ה בעצמו מנקה את העוון האדם צריך להתבייש בחטא שלו כי הוא מטריח את הקב"ה בעצמו לתקן את מה שפגם.
הערה: אמרנו שיש שני סוגי לכלוך, א', לכלוך באדם עצמו. ב', לכלוך בעולם. את הלכלוך של האדם הקב"ה מנקה בעצמו רק במידה והאדם עשה תשובה. לעומת זאת, את הלכלוך שבעולם הקב"ה מנקה בכל מקרה, אולם אם האדם יעשה תשובה הניקוי יהיה קל, אבל אם הוא לא יעשה תשובה הניקוי עלול להיות קשה.
הַד' – לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ (נחלתו של הקב"ה הם ישראל)
הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִם יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה לוֹמַר מַה אֶעֱשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל וְהֵם קְרוֹבָי שְׁאֵר בָּשָׂר יֵשׁ לִי עִמָּהֶם שֶׁהֵם בַּת זוּג לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרֵא לָהּ בִּתִּי, אֲחוֹתִי, אִמִּי. כְּדְפֵרְשׁוּ ז"ל וּכְתִיב יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ מַמָּשׁ קֻרְבָה יֵשׁ לוֹ עִמָּהֶם וּבָנָיו הֵם. וְהַיְנוּ לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לָשׁוֹן שְׁאֵר בָּשָׂר וְסוֹף סוֹף הֵם נַחֲלָתוֹ…
רגילים להגיד ששאר זה מה שנשאר, אבל הוא אומר שזה קרבה. "איש איש אל כל שאר בשרו" גם בעברית מודרנית "שארים" זה קרבה.
שיעורי הרב אורי שרקי בספר "תומר דבורה" שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" – כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.
להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן
ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki
טלגרם: https://t.me/yomirc
לפרטים נוספים: https://bit.ly/3x6BpyG
לפניות: