ספר בראשית 11# – מגמה ומרחב המאפשר חיים (קהילת בית יהודה)
פרשת בראשית פרק א פסוקים ט-יב
"יקוו" – גם מלשון מקווה, וגם מלשון קו, תקווה. לראשונה יש כיוון. ברגע שיש תקווה יש גם מגמה.
כאשר יש קו בתוך המים יש גם מקום.
מ-קו-ם.
היבשה זה המקום שמאפשר חיים אוטונומיים. ביום השלישי נוצרים כאחד גם מגמה וגם המרחב המאפשר את החיים.
כמו הרקיע והשמים, גם היבשה נקראת ארץ על שם הארץ של הפסוק הראשון. זאת אומרת, בעולמנו היבשה תמלא את התפקיד שיש לארץ שזה מקום מימוש הערכים.
"ולמקווה המים קרא ימים" – יש יכולת קיבול, יש כלים לפעולה בעולם.
"וירא א-לוהים כי טוב". הטוב הוא יצירת הרקיע שביום השני. עכשיו כשנתבררה המגמה, והמחלוקת שביצירת הרקיע בעצם אפשרה יצירת בועה אוטונומית לפעולתו של הנברא בעולם, לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כי טוב" גם רטרואקטיבית.
"תדשא" בהיפוך אותיות "אש-דת". בסוף התורה ההופעה היא כמו אשד – מלמעלה למטה, ובתחילת התורה מתברר שיש גם מגמה שצומחת ממטה למעלה.
החידוש ביום השלישי: ראשית האפשרות של נברא לייצר נברא. "עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ". יש כאן החדרה של מימד מהאינסופיות בתוך העולם הסופי. העולם שלנו הוא עולם שבו אין שום דבר נצחי, אבל מתברר שיש בו אפשרות של נצחיות דרך הדורות. וזה מתגלה קודם כל בצומח.
מה ההבדל בין מקום שכתוב בו "יהי" למקום שלא כתוב בו "יהי". רבנו אברהם בר חייא הנשיא מברצלונה אומר כך: כל מקום שכתוב "יהי" הכוונה לדבר שקיים תמיד.
שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" – כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.
להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן
ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki
טלגרם: https://t.me/yomirc
לפניות: