?ספר בראשית 29# – איכה (קהילת בית יהודה)
פרשת בראשית פרק ג פסוקים ד-יא
"יודעי טוב ורע" – לפני החטא אדם וחווה היו במדרגת "ידיעת האמת מן השקר" (רמב"ם). כלומר: דבר הוא אמיתי או לא אמיתי. וזה נקרא "הכרה אובייקטיבית". מכאן ואילך הם נופלים ל"טוב ורע" שזה עניינים שהם יותר בתחום הרגש או בתחום החוויה.
הנחש מצייר את זה בתור הרחבה של הדעת, בזמן שמצד האמת זה הקטנה של הדעת, כי האדם כבר מטושטש על ידי הכרותיו הסובייקטיביות.
"ותפקחנה עיני שניהם". תפיסת המציאות שלהם השתנתה לחלוטין. לפני כן האדם היה בהתפשטות הגשמיות לגמרי ולא היתה לו כל הכרה בהפרש בינו לבין העולם וממילא גם לא יכול היה לראות רע שבעולם.
למה "שניהם"? האישה לכאורה לא חטאה בעץ הדעת. אלא שהאדם באותו שלב, כיון שאין לו גוף, אז הוא עשוי משלושה מרכיבים, שהם: איש, אישה ונחש, אבל זאת זהות אחת. דבר נוסף, גם לאישה אחריות על החטא – הוא חטא במעשה אבל היא גרמה לו.
"ויתפרו עלה תאנה".
תאנה מלשון "תאנייה ואנייה", התאוננות. כלומר הצער, החרטה, זה ההתחלה של התיקון.
לא מובן מה הכוונה לתפור עלה תאנה יחיד. אלא עלה מלשון להתעלות. כבר התחילו לתפור את העלייה על ידי ההתאוננות והצער.
"ויעשו להם חגורות"
החגורה זה מה שמפריד בין הפונקציות העילאיות לפונקציות הטבעיות שבאדם. כלומר, מאותה שעה יש צורך בדירוג בתוך נפש האדם על מנת שיוכל להתמודד עם עצמו.
"מתהלך". להתהלך, לעומת הליכה, זה כשהולכים בשביל ההליכה, לא בגלל איזושהי מטרה. טיול. "והתהלכתי בתוככם" – 'ואטייל עמכם בגן עדן' (רש"י בשם חז"ל, בחוקותי). כלומר, זה המצב העליון. והם לא יכולים לעמוד במצב העילאי הזה מפני החטא. כמו בגיהנום שעניינו ההפרש בין מה שאני ראוי להיות לבין מה שאני בפועל. כדברי רבי זושא מאניפולי שאמר: כשאעלה לפני בית דין של מעלה, לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה אלא מדוע לא הייתי זושא. כלומר, מדוע לא הייתי עצמי.
וזה בדיוק מה שכתוב בהמשך: מה זה "איכה"? איפה אתה ביחס למה שציפיתי ממך להיות, לאן הגעת.
הם אמנם כבר עם עלה תאנה, אבל ביחס לקול א-להים הם עירומים.
הֲמִן־הָעֵ֗ץ. המן מן התורה – אפשרות הספק, התחלת העמלקיות.
שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" – כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.
להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאן
ווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherki
טלגרם: https://t.me/yomirc
לפניות: